פתאום הם אלה שמבקשים עוד משימות.

כל טאבלט אנדרואיד או אייפד, גם ישן, או מסך מגע דק על הקיר. העיקר שיעמוד במקום קבוע שהילדים עוברים לידו כל יום.

אין בו סרטונים, אין פרסומות ואין מה לגלול. ניגשים, מסמנים משימה בכמה שניות, וחוזרים להתארגן. המסך נשאר במקום אחד בבית, לא בכיס של אף אחד, וכשלא נוגעים בו כמה דקות הוא הופך למסגרת תמונות משפחתית עם שעון.

זה תלוי על מה הפרס. כשילד כבר אוהב משהו, כמו לצייר, והבטיחו לו פרס על זה, הוא עלול לאבד קצת מהעניין. לכן הלוח בנוי סביב דברים שאף ילד לא עושה בשביל הכיף, כמו לצחצח שיניים או להכין תיק. את מה שהם כבר אוהבים אין צורך לשים על הלוח, ואת הפרסים אתם קובעים.

יכול להיות, כמו עם כל טבלה. בשביל זה יש כוכבון שגדל, קופסת הפתעה, פרסים שאפשר להחליף ופעילויות שהילדים בוחרים בעצמם. הכי פשוט לנסות שבועיים ולראות.

בערך מגיל 4 עד 8. הכול בתמונות, אז גם מי שעוד לא קורא מסתדר לבד. ילדים קטנים יותר יצטרכו אתכם לידם.

לא. אפשר לעשות הכול על המסך עצמו, באזור ההורים. הטלפון הוא רק אפשרות למי שרוצה לאשר בקשות או לשלוח משימה כשהוא לא בבית.

המידע נשמר על המסך שלכם בבית. החיבור לטלפון מוצפן מקצה לקצה. אין חשבון, לא צריך מייל, ואין פרסומות.