איך הכול התחיל?

בתור אבא שמכין את הילדים שלו בבוקר, הרגשתי שכל בוקר אני מתחיל את היום עם 30 עד 40 אחוז פחות סוללה. כל בוקר נראה טיפה שונה, אבל גם די דומה.

ההסעה תכף מגיעה, והגדול עוד במיטה. אני מבקש ממנו לקום פעם אחת, פעמיים. בפעם השלישית אני כבר פשוט מרים אותו ומעמיד אותו מול הכיור, עם מברשת שיניים מוכנה. בחלק מהימים אני מרגיש שאני פשוט צריך להפעיל אותו כמו בובה. הקטן תלוי במצב הרוח. לפעמים הוא מפתיע ומתעורר לפני כולם, ולפעמים, לא משנה מה אעשה, הוא לא משתכנע שהתחלף היום.

באיזשהו מקום הרגשתי חוסר אונים, אז התחלתי לנסות דברים. טבלאות נייר, לוח ניקוד עם מגנטים, תחרויות ומשחקים. כל דבר עבד שבוע במקרה הרע, ושבועיים או שלושה שבועות במקרה הטוב. אז החלטתי לבנות להם לוח משלהם, שמתאים לגיל ולשפה שלהם, עם כוכבים וכוכבון, יצור קטן שגדל מהמשימות שהם עושים.

התגובה שלהם עלתה על כל הציפיות שלי. תוך כמה ימים הפסקתי לבקש שיסדרו נעליים ומיטה, והגדול התחיל להתקלח לבד. הם התחילו לבקש עוד משימות, אז הוספתי דברים שלא עשו עד אז, ולאט לאט הם משתלטים גם עליהם.

זה לא קסם, ויש גם בקרים פחות טובים. אני לא מכריח, הם פשוט לא יכולים לסמן את המשימה כבוצעה. אבל בהשוואה למה שהיה, הבקרים שלי הרבה יותר רגועים.

ולא רק הבקרים. בערב הם בונים לעצמם את הפעילויות לזמן החופשי, ושואלים אותי איך עוד אפשר להרוויח כוכבים ומה עוד אפשר לעשות. אני מוצא את עצמי נותן להם לעשות דברים שפעם לא הייתי אפילו חושב עליהם. לפעמים אני מסביר שמשהו עוד לא מתאים לגיל שלהם, והם כמובן מוכיחים לי שכן, ועוד איך, עם תושייה, שרפרף ותוכנית.

מהר מאוד חברים ראו את זה וביקשו לנסות, אז החלטתי לפתוח את זה לכולם.

מקווה שזה יעזור גם לכם, ושיביא לכם קצת הקלה ועוד זמן איכות עם הילדים.